טל מטשטש טל משפץ

בכל הפרסומים על מלחמת יום הכיפורים נאמר במפורשות: הדרג הצבאי הציע בבוקר ה-6 באוקטובר 1973 להנחית מכה מנע צבאית על סוריה. הדרג המדיני התנגד לכך. ההתנגדות נומקה בשל החשש שישראל תצטייר תוקפנית.

ביום עיון (14 בנובמבר 1985) שנערך באוניברסיטה העברית הופיע אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל במלחמה, וטען כי מדובר במיתוס: "האמת היא", אמר טל,"שבבוקר ה-6 באוקטובר התכנסה הממשלה , כאשר לא היה ברור לאיש אם מצרים אכן נתנה פקודה למלחמה, ואם אכן עומדת לפרוץ מלחמה בשתי החזיתות. באותה ישיבה התקיים דיון סביב השאלה האם אפשר למנוע את המלחמה. בין היתר, הועלתה גם אפשרות של מכה מקדימה, אך כיוון שחברי הממשלה הגיעו למסקנה שאפשר למנוע את המלחמה על ידי פנייה לארצות הברית, בבקשה להתערבות המיידית, ממילא נפלה האפשרות של מכה מקדימה, ונושא זה לא עמד בראש סולם העדיפויות שנדונו באותה ישיבה דרמטית.

אכן, גולדה מאיר, אז ראש ההמשלה, הזעיקה את שגריר ארצות הברית. אמרה לו כי לישראל ידוע על כוונת מצרים לצאת למלחמה, וביקשה שיזעיק מיד את שר החוץ האמריקאי, הנרי קיסינג'ר.

דבריו של טל עוררו הפתעה ברבים. אלה אינם יודעים כי האלוף עושה , מאז תום המלחמה, מאמץ כביר להטות את כתיבת ההיסטוריה הצבאית, ונימוקיו עמו. טל, כך נראה, חושש ממחקר, שיחשוף את מחדליו בתחום הכנת צה"ל למלחמה ובתחום ניהול המלחמה. שיטתו העיקרית- לטשטש , להבליע ולמחוק את מעשיו והחלטותיו החיוביות והמוצלחות של דוד אלעזר, אז רמטכ"ל. מה, אם כן, האמת בסוגיית "המכה המקדימה"?

מספר דקות לאחר השעה 04:00, עם קבלת הידיעה הטלפונית על התרעה למלחמה בשעה 18:00, הורה הרמטכ"ל לכנס את המטכ"ל לישיבה דחופה. היה ברור לו כי "נגמרו הלבטים. זו מלחמה." שלושה נושאים היו על הפרק: גיוס כוחות מילואים בצורה המהירה ביותר; השאלה אם ניתן להנחית מכה מקדימה; נושא פינוי ילדים ואוכלוסייה אזרחית בלתי לוחמת מיישובי הגולן.

מיד אחר-כך ב-04:30, טלפן דדו מביתו למפקד חיל-האוויר, אלוף בני פלד, והודיע לו: "תהיה מלחמה בלילה הקרוב". דדו התייעץ עם פלד על תוכנית מבצעית שיש לבצע. השניים סיכמו כי יש להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, ולכן יש לתקוף את סוריה. היו לכך שני טעמים: הצבא הסורי מסוכן יותר, בשל קרבתו למרכזי האוכלוסייה בגליל והיעדר עומק בגולן; סוריה בעלת כוח צבאי קטן יותר ואפשר לשתקה ולהוציאה מהמשחק "ביתר קלות".

דדו: "מתי הכי מוקדם, לפני החשכה , אנו יכולים לתקוף עם חיל-האוויר? מהו המועד האחרון למתן פקודה?"

פלד: "עכשיו. אני צריך להתחיל בהכנות מיד אם אתה נותן לי פקודה עכשיו, אהיה מוכן לתקוף בין 11

ל-12 בצהריים".

דדו: "אם כן, אז יש לך פקודה".

התוכנית המבצעית של חיל האוויר גרסה, בשלב הראשון, תקיפת מערכי נ"מ ובעיקר סוללות טילי קרקע-אוויר, התקפות שדות תעופה, ובשלב שני תקיפת הקו עצמו.

בשעה 05:30 התקיימה קבוצת דיון מקדימה בלשכת הרמטכ"ל. דדו הודיע על החלטתו לתבוע הנחתת מכה מקדימה על סוריה כדי להשיג עליונות אווירית. כאן התערב האלוף טל ואמר: "אם כך, אתה לא מנסה למנוע מלחמה". דדו השיב: "זה רטורית המצב שאנו נמצאים בו".

מסתבר, שבניגוד לגרסה שהציג טל בפני ועדת אגרנט וחנוך ברטוב , הביוגרף של דדו, לפיה היה בטוח שתהיה מלחמה כבר ב-30 בספטמבר ("דדו" כרך א', עמ' 297-298), האמין טל עוד בבוקר ה-6 באוקטובר שניתן למנוע מלחמה.

בכך היה אולי הקצין הבכיר היחיד שהמשיך להאמין כך, להוציא את ראש אמ"ן, אלי זעירא, שהמשיך לדבוק בעקשנות בעמדתו, לפיה יש סבירות נמוכה למלחמה, עד לשעת פתיחת האש.

בשעה 05:50 התקיים דיון בלשכת שר הביטחון, משה דיין, בהשתתפות: הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, תת אלוף שלמה גזית (הממונה על השטחים) וסא"ל (מיל') צבי צור, עוזר שר הביטחון. דיין המשיך לדבוק בהערכת המצב המוטעית של ראש אמ"ן. אף אמר במפורש: "סאדאת לא נתן פקודה (לפתוח במלחמה-א.י.), וגם אם כן, הוא יכול לחזור בו". בקשר לבקשת הרמטכ"ל לפעול נגד סוריה, אמר דיין: "בתנאים הקיימים, ועם הידיעות שבידינו, אם המצרים יפתחו לפני הסורים, רק אז נוכל פוליטית לתת מכת מנע".

דדו: "נוכל להשיג יתרון"

דיין: "הדבר לא בא בחשבון!"

דדו המשיך להתעקש ולהתחנן: "כדאי אפילו חמש דקות לפני".

בהמשך הדיון חזר דדו לנושא והודיע לדיין כי סיכם עם בני פלד על הכנת חיל-האוויר למכה מקדימה, וזקוקים רק לאישורו. דיין, בשלב זה זהיר וחששן, לא אמר לדדו לעצור את התהליך, אך חזר והסביר לרמטכ"ל מדוע הדבר בלתי אפשרי: ראשי קיימת הבעיה האמריקאית- צריך תיאום והסכמה עם הממשל בארצות הברית וקיימת בעיה תלותנו בנשק האמריקאי. אם נתקוף ללא תיאום אנו עלולים לאבד את התמיכה המדינית והסיוע הצבאי. ושנית: "גולדה לא תאשר, ואני לא אמליץ".

בהמשך הבוקר חל שינוי בתוכניות. בשעה 07:00 לערך התקשר האלוף פלד לרמטכ"ל והודיע על בעייה מטאורולוגית בגולן. יש עננות נמוכה וסופה, והדבר מונע תקיפה מוצלחת על מערכי הטילים. פלד הציע לתקוף את שדות התעופה בעומק סוריה. הרמטכ"ל אישר את השינוי, שהיה כרוך בתדרוך מחודש של הטייסים, ושינוי חלק מן החימוש במטוסים. אגב, בשלב זה מדובר על הפעלת כ-300 

בשעה 08:50 החל דיון בראש הממשלה ובו השתתפו, נוסף לגולדה, גם דיין, דדו, השרים גללי ואלון, מרדכי גזית, צבי צור ואחרים. דיין הציג את נושא המכה המקדימה לפני גולדה: "...המטה מציע התקפה מונעת, ולמרות הפיתוי אי אפשר ללכת על זה".

גולדה הגיבה: "מאוד מפתה, נראה אחר-כך".

"מבחינה מבצעית, אנו יכולים היום בצהריים להוציא את חיל-האוויר הסורי מפעולה, ואחר-כך בשעה 3 (דהיינו 15:00) לתקוף את מערך הטילים, ובשעה 5- חיל-האוויר יוכל לפעול נגד הצבא הסורי. עם זאת הוסיף, כי אין צורך לקבל החלטה כבר עתה, וצריך לנצל את הזמן להידברות עם ארצות הברית. הידברות זו לא תפריע, להערכתו, לתקוף את הסורים בצהריים". דדו הוסיף: "הדבר יחסוך הרבה חיים". דיין, שידע את רגישות גולדה לנושא האבדות, הגיב בחריפות: "גם אם נזכה בגן-עדן, לא נוכל לעשות את העניין הזה". וסיכם את הנושא: "האמריקאים, גם במלחמה מאה אחוז להנחית מכה מונעת. אבל זו אינה שנת 67'. העולם מתגלה בכל נבזותו. לא יאמינו לנו".

לפי רל"ש הרמטכ"ל, אבנר שליו, ביקש דדו בסך-הכול 11 פעמים אישור להתקפת המנע, אך נדחתה בעקביות.

ב-12:00 התקיימה ישיבה מיוחדת של ממשלת ישראל ולאחר כשעתיים של דיונים הוחלט: ישראל לא תפתח במלחמת מנע. גם אם תפתח מצרים, וסוריה תתמהמה, יהיה צורך באישור מיוחד של ראש הממשלה, כדי להפעיל את צה"ל.

מכל מקום, בשעה 13:00 שינה חיל-האוויר את תכניותיו.

המטוסים עברו לתצורת הגנה, והוזעקו מטוסים למשימות פטרול ויירוט. לאחר המלחמה עשו גולדה ודיין מאמץ הסברתי כביר כדי להצדיק את החלטתם לא להנחית מכת מנע אווירית. גולדה טענה תחילה בתוקף: "אינני יודעת מה היינו מרוויחים מזה, אבל לו עשינו זאת, יכולנו לעמוד באמת בפני אסון (מבחינה מדינית, עם ארצות הברית).אינני מצטערת שנמנענו מלתקוף ראשונים".

דיין קבע: "עכשיו אני יכול לומר בוודאות שלו היינו יוצאים במכת מנע, היינו מאבדים את המשענת העיקרית שלנו בארצות-הברית. לאחר בירור עם קיסינג'ר, אין לי ספק בדבר זה".

דדו, לעומת זאת, קבע: "לו היו נותנים מכת מנע, היה לערבים יותר קשה, והיו סובלים אבדות". הוא אמנם מסתייג מעט וממשיך: אבל השמדת חיל-האוויר בלבד (של סוריה ומצרים) לא הייתה משמעותית לגבי יום הכיפורים".

בני פלד הרבה יותר החלטתי: "היינו מצליחים 'לדפוק' את מערך הטילים הסורי ולפנות את השמים הרבה יותר מהר. ההתקפה שלנו הייתה גורמת לסורים להסס לפתוח במלחמה".

ואם בכל זאת היו הסורי מחליטים לתקוף לאחר מכת המנע: "לנו היה יותר קל, כי נקטנו יוזמה. לאחר ניקוי השמים, לאחר ניקוי השמיים היינו יכולים להיות הרבה יותר אופרטיביים בשיבוש ההתקפה מיד בהתחלה..." קשה לקבוע דברים לאשורם. דבר אחד ברור: ביום הראשון למלחמה כמעט ולא הופעלו מטוסי חיל-האוויר וכוחו האדיר בוזבז.

כתבה זו הועתקה מתוך כתבתו של דר' אריה יצחקי שפורסמה בעיתון "חדשות" בתאריך  31.11.1986

בבכרה

קופרמן מאוריסיו.