מתוך הספר: "המודיעין במלחמת יום הכיפורים תשל"ד- 1973 ארעים שנה אחרי"

ארבעים שנה של שתיקה.

ב-1973 התמניתי ביוני לקצין המבצעים של המוסד דאז.

השתתפתי כמשקיף בתדרוך ראש אמ"ן השבועי. צי"ח ראמ"ן חייב את המוסד.

מדי שבוע כתבתי את סיכום "הסקירה המדינית" של דייב קמחי ואחר כך של יצחק אורון בישיבת רש"י השבועית. סקירתם הייתה מבוססת על המודיעין שהמוסד אסף, על לקטים של אמ"ן שרק חלקם הקטן הופץ למוסד ועל מידע משירותים ידידותיים. החוכמה המודיעינית הייתה דלה. המוסד אז היה סוכנות איסוף ללא מחקר למעט מחקר אפריקה ששירת את הפעילות המבצעית והמדינית של המוסד אז ביבשת. גוף אכוונת האיסוף של המוסד היה גוף חיצוני למוסד.

אירוע  כמו זה הנערך היום הוא הזדמנות שחובה לנצל אותה, כדי לספר היום את הסיפור האמיתי של המוסד ערב מלחמת יום כיפור ומנקודת הראות של המוסד. במהלך ארבעים שנה מאז מלחמת יום הכיפורים, מופיעים מפעם לפעם- במיוחד בתקשורת- חכמים בעיניהם, שרואים חובה לעצמם להקל בעונש של המחדל הקולוסלי של אמ"ן ולמצוא לו שותפים במוסד. להפתעתי הרבה, מחלה מדבקת זו דבקה פה ושם גם בבוגרי המוסד.

אנו חייבים להניח שכל פעם שהצנזורה תשתחרר פרק נוסף מדו"ח ועדת אגרנט, נהיה עדים לניסיונות מצד חכמי התקשורת, למצוא או לייצר סנסציות חדשות. אילו האקדמיה הייתה אוסרת על חוקריה להשתמש בכרוניקה העיתונאית כבמקורות להוכחת תזות מחקריות, הייתי שקט. מאחר שאין סיכוי שזה יקרה (חופש העיתונות וכולי), אני מודאג מהרבב שכבר דבק באתוס ההיסטורי של עם ישראל ומדינת ישראל ומכזה שעוד ידבק בו בעתיד.

הגדיל לעשות "החידונאי" אמיר אורן מיד לאחר החשיפה האחרונה של הצנזורה. אני מכנה אותו "חידונאי" כי רשימותיו בדרך כלל זקוקות לפענוח של מעלים באוב. רשימתו ב"הארץ" מתייחסת למשבצת אחת קטנה בפסיפס האדיר של דו"ח אגרנט ובפלפולי קולמוס על שלושה טורי עיתון ארוכים ועמוסים, הוא מוציא את ראש המוסד דאז, צביקה זמיר אשם במחדל יום כיפור. אני לא המצאתי את המשפט האומר שכשיש מודיעין טוב לא צריך הערכה. אבל אני טוען שאם יש מקרה היסטורי המוכיח את אמיתות המשפט הזה, זה המקרה של מלחמת יום כיפור. ובזמן העומד לרשותי בדעתי להוכיח זאת.

אציג בפניכם את תמונת המודיעין שהמוסד סיפק לאמ"ן במהלך השנה, החל מספטמבר 1972 ועד לפרוץ המלחמה ב-6 לאוקטובר 1973, בחתכים האלה:

• הכוונה לצאת למלחמה

• ההתרעות במהלך ספטמבר 1972- אוקטובר 1973.

• תוכניות המלחמה.

• ההתעצמות של מצרים; ההתעצמות של סוריה.

הצגת הדברים לא תיהיה בסגנון של ניירות מחקר והערכה אלא עובדות וציטוטים הלקוחים מכתבות המודיעין של המוסד כסוכנות איסוף. ייתכן שהדברים יהיו מסורבלים או יבשים, אבל אייני מכיר דרך אחרת להצגתם ולכן אני מבקש את סבלנותכם. חשוב שתדעו שאין קהל אחר שנחשף לתמונה שאציג בפניכם מבחינת היקפה, פירוטה ושלמותה.

הכוונה לצאת למלחמה

הוצאת הסכסוך מקיפאונו על ידי מלחמה מוגבלת

1. סאדאת עלה לשלטון בספטמבר 1970. מאז סוף אותה שנה התחיל להבהיר שאם כי איננו רואה סיכוי להכריע את ישראל ולשחרר את כל השטחים על ידי מלחמה- חיונית בעיניו מלחמה בעלת מטרה אופרטיבית מוגבלת שתכליתה להוציא את הסכסוך מקיפאונו. כלל שנתמשך הקיפאון- כן הוא עמד על כך ביתר תוקף.

מרשימה העובדה שלתפיסה מדינית אסטרטגית זו, לא רק סאדאת אלא כל הצמרת המצרית הייתה שותפה.

2. כמה כתבות לדוגמה:

א. אפריל 1972: מצרים תפתח בלוחמה מוגבלת כדי לבדוק את התגובות של ארה"ב ושל ישראל, לאחר שנואשה מפתרון פוליטי (1971)

ב. נובמבר 1971: סאדאת במפגש עם הצמרת הסובייטית(במוסקבה) "המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר לאמריקה ולישראל. לאור זאת אין מנוס מלהזיז את הבעיה ולעורר את התעניינות העולם בה- למען פתרון של שלום- על ידי פעולה צבאית מוגבלת".

נובמבר 1971: מצרים תפתח במלחמה אם לא תשיג הסדר מדיני.

פעולות מוגבלות כדי לשרת את הפתרון המדיני.

ג. פברואר 1972: סאדאת במוסקבה מצביע על הכוונה לבצע פעולה צבאית מוגבלת במחצית השנייה של 1972, למשל במצרים. לאחר הגשמת המטרה נוכל להדגיש את שאיפתנו לפתרון של שלום ולפתיחת התעלה.

ד. ינואר 1973: סאדאת אמר כי מצרים תפתח במלחמה מוגבלת כדי להביא לפתרון מדיני שיכלול נסיגה מלאה מסיני.

ה. אפריל 1973: שום פתרון מדיני לא נראה באופק. סאדאת מתכונן ברצינות לחדש הלחימה בזמן הקרוב כדי לצאת מן הקיפאון; זאת בידיעה שסיכויי ההצלחה קטנים ושהוא עלול לאבד את תפקידו במקרה של כישלון. זהו צד של ייאוש (המלאך 4/1973).

הנחישות לצאת למלחמה

3. פברואר 1973: סאדאת בפורות פנימי: עקרון בסיסי של ההיסטוריה הוא שכל זמן שלא ייכנסו כוחותינו המזוינים למערכה נאבד את גבריות עמנו למשך אלפי השנים הבאות. מכובד פי אלף יהיה אם נמות כשאנו נלחמים מאשר אם נמשיך במצב בו אנו עומדים עד אשר יסתיים בכניעה".

פעולה צבאית במסגרת תוכנית לרכישת תמיכה מדינית

4. באוגוסט 1972 הוגש לסאדאת תזכיר על תכנון המדיניות המצרית לשנת 1972/3.

מחבר התחקיר היה חאפז איסמעיל, יועץ הנשיא לביטחון לאומי. איסמעיל המליץ:

א. לתקן את היחסים עם ברית המועצות  כדי להבטיח אספקת נשק. היה זה לאחר גירוש הסובייטים ממצרים, ביולי 1972.

ב. לערוך מסע מדיני מקיף לרכישת תמיכה מדינית, באירופה המערבית, ובקרב המדינות הבלתי מזדהות ובאמל"ט.

ג. קיום מגעים עם ארה"ב.

ד. קיום מגעים עם מדינות ערב כדי להביא להפעלת לחצים על האינטרסים המערביים.

ה. הבאה בחשבון שהתנגשות צבאית "בין מצרים לישראל וארה"ב היא כמעט בלתי נמנעת". אפשרות של פעולה צבאית מצרית מוגבלת בחורף 1972/3

תפיסתו המרכזית של איסמעיל הייתה כי יש להסתמך בעיקר על "העשייה המדינית" שבמסגרתה ימלא הכוח הצבאי תפקיד מסייע. למעשה הגשימה מצרים את תוכניתו של איסמעיל רובה ככולה, אלא שהמערכת הצבאית נדחתה עד אוקטובר 1973. תוצאות המאמץ המדיני המצרי ניכרו היטב ערב המלחמה, בתוכה ולאחריה.

           הדיטנט והשלכותיו על הסכסוך

5. ה"דיטנט" והשלכותיו שכנעו את ההגנה המצרית, כי אין עוד סיכוי למאמצים מדיניים וכי אין לצפות עוד לישועה משתי המעצמות גם יחד, זאת במיוחד בעקבות הפסגה השנייה (וושינגטון, יולי 1973). הדיון במועצת הביטחון על המזרח התיכון שנערך באותה תקופה ונסתיים בווטו אמריקני- גדש את הסאה:

א. במאי 1973: הערכת שירות מערבי כי למרות הסבירות הנמוכה ליוזמה צבאית מצרית, קיימת סכנה רבה יותר לכך. יש היגיון בפעולה צבאית להזזת הסכסוך מקיפאונו.

רוב האופציות האחרות נסתממו. סאדאת לא יכול לצפות לדבר מברז'נייב בפסגה הקרובה, ברז'נייב לא יסכן את הדיטנט בגלל מצרים. רק פעולה צבאית יכולה לחייב את המעצמות להתייחס ברצינות לסכסוך.

ב. יוני 1973: בהתחשב בכך שכל היזמות הדיפלומטיות של מצרים לא השיגו תוצאות ובגלל היותה מאוכזבת מין התוצאות שהשיגה באו"ם- יש לקחת בחשבון את האפשרות כי סאדאת יצא למלחמה.

ג. יוני 1973: אם פסגת ניסקון-ברז'נייב לא תגרום לתזוזה במזרח התיכון- ינסו המצרים להשתלט על מעברי המתלה.

ד. ספטמבר 1973: הוחלט על חציית התעלה וכיבוש המעברים במגמה להגיע להסדר פוליטי (מקור צומת).

התרעות

פתח דבר

מתוך ים החומר המודיעיני העוסק במועדים של המלחמה הצפויה, המוסד ריכז למעלה משישים כתבות בעלות משמעות התרעתית, ממקורותיו החשובים ובעלי ההערכה הגבוהה או ממקורות צומת או מידע משירותים. ללמדכם שההתרעה על המלחמה לא הייתה מבוססת על מקור אחד ויחידני- המלאך- כפי שניתן היה להבין מהתקשורת. אין שטות גדולה מזו.

כללי

1. ככלל, ההכנות הממשיות למלחמה נסתיימו באביב 1973. רצון וכוונה לצאת למלחמה היו קיימים כמובן גם קודם לכן אולם הידיעות ממקורותינו הצביעו בבירור כי הממשות שבכוונות הייתה מועטת או אף מבוטלת בגלל שההכנות טרם הסתיימו והמצרים לא העריכו את עצמם כמוכנים לצאת למלחמה. לדוגמה:

א. בעוד סאדאת קבע את שנת 1971 כ"שנת ההכרעה", הרי שעל פי דיווח מוסמך מנובמבר 1971 הוא הודיע באוקטובר אותה שנה לסובייטים כי עדיין חסרים לו סוגי חימוש עיקריים שבלעדיהם לא יוכל לפתוח במלחמה. פריטים אלו החלו להגיע למצרים רק במשך 1972.

ב. בנובמבר 1972 הבהיר שר ההגנה המצרי לסורים כי מצרים רוצה לצאת למלחמה בינואר 1973. אולם הסורים אמרו כי הם לא יהיו מוכנים לכך אלא באפריל.

2. על פי דיווחי מקורותינו היו מאז קיץ 1972 שלושה מועדי התרעה עיקריים:

א. סוף 1972- תחילת 1973

ב. סוף אפריל- ראשית יוני 1973

ג. ספטמבר- אוקטובר 1973

3. ההבדל העקרוני בין שלוש ההתרעות הוא כדקלמן:

א. במועד א' טרם הסתיימו התכנונים וההכנות ולא דווח על הכנות בשטח.

במועד ב' מאי-יוני כבר נסתיימו התכנונים וההכנות העיקריות, אולם היו רק דיווחים מעטים על הכנות בשטח. עדיין לא נסתיימו הפערים (עומק; לוחמה אלקטרונית; נ"מ) במצרים ובסוריה. בנוסף, ברית המועצות ביקשה לדחות את המועד.

במועד ג' ספטמבר-אוקטובר, נראה כהמשך ישיר של מועד ב' שנדחה. התכנון בשתי החזיתות זהה בעיקרו לזה שנמסר עליו במאי-יוני. הושלמה ההצטיידות.

לקראת מועד זה מופיעים- בהיקף ללא תקדים- דיווחים על הכנות בשטח.

4. במקורות המוסד מופיעות גם דעות לפיהן סאדאת לא יצא למלחמה. דעות אלו התבססו על ההנחה שכשם שסאדאת לא קיים בעבר את הבטחותיו לצאת למלחמה, כן ינהג גם הפעם. דעו אלו הופיעו גם באמצע ספטמבר 1973.

אולם מאז ראשהשנה, בעשרת הימים האחרונים שלפני פרוץ המלחמה דיווחו המקורות רק על הכוונה לצאת למלחמה, ללא כל הסתייגות מכך.

מועד א': סוף 1972 התחלת 1973

5. מן הבחינה הצבאית היה זה מועד מאולץ. עדין אין נשק התקפי במידה מספקת. סוריה מתחילה בקליטתו רק בסוף 1972 וחלקו יגיע רק ברבע הראשון של 1973. סוריה מבקשת לדחות את המועד לאפריל 1973. (מדובר על פערים בנושאים- מיג 21;סוחוי 20;סאם 6; זד.אס.יו-23;סאם 3;סאם 7 משופר; לונה; טילי נ"ט; מטוסי מיראז' ולייטניניג (דיווחים במהלך ספטמבר-נובמבר 1972). 

6. במועד זה לא היו דיווחים על תכנון אופרטיבי מפורט ולא על הכנות בשטח- כפי שהופיעו במועדים הבאים.

מועד ב': סוף אפריל-ראשית יוני 1973

7. בין הנימוקים לנקיטת מועד זה:

א. ביקור חאפז איסמעיל בארה"ב נכשל ואי לכך אין לצפות לנסים מפגישת הפסגה, אלא אם תבוצע פעולה צבאית.

ב. לחץ על המעצמות לקראת ועידת הפסגה וניסיון להשפיע על דיוני מועצת הבטחון.

ג. ההכנות הצבאיות הושלמו (המלאך 1973/4)

8. בניגוד להתרעה הקודמת דיווחו מקורותינו במועד זה על תוכנית קונקרטית למתקפה- וכן- במידה זו או אחרת של פירוט- על סימנים מעידים בשטח. דווח למשל על קירוב עוצבות לאזור החזית וגיוס גדודי תובלה; קידום חטיבת גישור, הגעתה למצרים של טייסת מיראז' מלוב (המלאך 1973/4) כמו כן על תוכנית לפתוח את המלחמה בהרשעה ארטילרית לכל אורך התעלה, תקיפות עומק (על נצלי הארץ), בניית עשרה גשרים על התעלה (כמה מקורות במאי 1973)

9. אשר לדחיית המועד:

10. א. לחץ סובייטי פעל בכיוון של דחיית המועד, תוך הבטחה שאם הפסגה לא תביא לתזוזה תספק ברית המועצות נשק התקפי. לחץ חזק הופעל על אסד בביקורו בברית המועצות בסוף אפריל 1973. (מכמה מקורות אפריל-אוגוסט 1973)

ב. כן נמסר ממקורות טובים כי הצבא המצרי לוקה עדיין בכושר התקפי, והצבא איננו מוכן (המלאך אפריל-מאי 1973).

11. דיווח ראשון על ההחלטה (ללא פירוט) של מצרים לדחות את מועד פתיחת המלחמה הגיע במאי 1973. בין ההנמקות לדחיית המלחמה- הצורך בהשלמת ההכנות ובקליטת הנשק החדיש שהגיע מברית המועצות וכן בקשה סורית לדחותה מאותה סיבה.

מועד ג': ספטמבר-אוקטובר 1973

10. להלן פירוט ההתרעות על פי סדר כרונולוגי:

א. 12.7.1973: סאדאת מסר לאסד כי מצרים תפתח במלחמה בסוף ספטמבר או בראשית אוקטובר. המקור עצמו העיר כי הוא מפקפק אם מצרים אכן תצא למלחמה בתאריך זה.

31.7.1973: סאדאת הזכיר את המועד (לפתיחת המלחמה) סוף ספטמבר ראשית אוקטובר בפני אסד וקדאפי. המקור עצמו חוזר ומביע ספק אם סאדאת יעמוד בדיבורו (המלאך- יולי 1973).

ב. הגיוס נמשך (אוגוסט 1973) בחודשים האחרונים הובחן בסדרת הכנות צבאיות מצריות העשויות להצביע על כוונות לפתוח במלחמה.

ג.8.9.1973: אסד הסכים למועד שקבע סאדאת לפתיחה במלחמה נגד ישראל, "(סוף 1973)" והבטיח שסוריה תפתח באותו זמן במלחמה בגולן ("המלאך").

ד.22.9.1972: מצב כוננות בצבא הסורי הועלה לחמישים אחוז עם היערכות לקרב, כוחות, נשק ותחמושת קודמו לעבר הגבול ומצפים לקרב רציני בעתיד הקרוב. ב-19-18 בספטמבר הורגשה תנועה רבה של יחידות צבא סורי לכיוון אזור קונייטרה. יש להניח שהתנועה קשורה בתחלופה של יחידות. (כמה מקורות- אוגוסט 1973).

ה.25.9.1973: התקבל הפירוט המלא של תוכנית המלחמה הסורית.

ו. 26.9.1973: מאז הקרב האווירי (13 בספטמבר) קיימת כוננות של מאה אחוזים בכל יחידות הצבא הסורי, דווח על גיוס רכב ותנועות צבא, "ינסו בקרוב לעשות משהו, כנקמה על הפלת המטוסים" (הערכות מודיעין).

ז.27.9.1973: המצרים מתכננים לפתוח בקרוב באש- צליחת התעלה ומלחמה כוללת. המועד המדויק טרם ידוע וידווח.

ח.30.9.1973: דיווח על תכונית המלחמה הסורית שנועדו במקורם במאי; ההכנות בהתאם לתוכניות אלו יסתיימו בסוף ספטמבר. מפקדי החטיבות כבר תודרכו ועתה מתדרכים את מפקדי הגדודים. צבא ירדן יתנגד אם צה"ל ינסה לתקוף את הצבא הסורי דרך ירדן (כמה מקורות).

ט. 30.9.1973: הוחלט על חציית התעלה וכיבוש המעברים במגמה להגיע להסדר פוליטי. לא נקבע יום העין, אך האימונים צריכים להסתיים בסוף ספטמבר. כל היחידות הועברו לשטחי הכינוס ליד התעלה. נפתחו פרצות בגדה המערבית עבור הגשרים ("המלאך").

י. 2.10.1973: על כוננות מלאה בצבא המצרי החל מ-1 באוקטובר והשלמת תנועות יחידות ארטילריה לעבר התעלה (המלאך).

יא.3.10.1973: החל מה-1.10.1973 הוכרז מצב כוננות בצבא הסורי.

ב-4.10.1973: הצבא וחיל האוויר הסורי הועברו לכוננות של חמישים אחוז. היחידות הלוחמות תפסו עמדות קרב. ב-5.10.1973 תזוזות מסיביות של הצבא הסורי לכיוון הגולן זה ימים אחדים, קידום נ"מ (כמה מקורות).

יב. אור ל-5.10 בשעה 02:30 נמסר על ידי ראש המוסד לראש אמ"ן כי כחצי שעה קודם לכן נתקבלה מילת קוד של התרעה מהמלאך.

יג. בשעה 02:40 ב-6.10 נתקבלה הודעה טלפונית מראש המוסד על התרעה של "המלאך" על פתיחת במלחמה ב-6.10 לפנות ערב. ההודעה הועברה טלפונית למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ליאור ב-02:45 ולראש אמ"ן ב-02:55.

תמונה של המלאך עמוד 85

דיווחי "המלאך" כפי שהועברו על ידי ראש המוסד צבי זמיר

** ההודעה הטלפונית שנתקבלה מראש המוסד מלונדון ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 02:40

בכל זאת החברה עומדת לחתום על החוזה לפנות ערב.

מדבר על החוזה באותם התנאים המוכרים לנו. יודעים שמחר חג.

חושבים שיכולים לנחות מחר לפני החושך.

 דיבר עם המנהל אך לא יכול לדחות בגלל התחייבות עם המנהלים האחרים ורוצה לעמוד בהם. אבריק על כל התנאים (של החוזה).

כיוון שהם רוצים לזכות במרוץ הם מאוד פוחדים שזה יתפרסם לפני החתימה ויכולים להיות מתחרים ואז חלק מבעלי המניות ישקלו פעמיים.

אין להם שותפים מחוץ לאזור.

לדעת המלאך הסיכויים לחתימה הם 99.9% אך בכל זאת האיש הוא כזה...

**נוסח ההודעה שהעברתי לליאור (המזכיר הצבאי ראש הממשלה) בסביבות 02:45; אל ראש אמ"ן בסביבות 02:55; לרביב (המזכיר הצבאי של שר הביטחון) בסביבות 03:10 של יום 6 באוקטובר 1973.

• לפי התוכנית, המצרים עומדים לתקוף היום לפנות ערב. יודעים שהיום חג מיוחד וחושבים שיוכלו לנחות לפני החשכה.

• התקיפה תהיה על פי אותה תוכנית הידועה לנו.

• לדעתו סאדאת אינו יכול לדחות התקיפה עקב התחייבויות שנתן לראשי מדינה ערביים אחרים והוא רוצה לעמוד בהתחייבות על כל פרטיה.

להערכת המקור ולמרות הססנותו של סאדאת הסיכויים לתקיפה הם 99.9 אחוזים.

• לדעתם הם ינצחו ולכן הם מאוד חוששים מפני פרסום מוקדם היכול להביא להתערבות מבחוץ, דבר העלול להתריע חלק מהשותפים שישקלו שוב אם כדאי הדבר.

• הרוסים לא ייקחו חלק בפעולה.

תוכניות מלחמה

(תיאור ממקורות שונים כפי שהתקבלו על אופי המלחמה הבאה מקיץ 1972- 6 באוקטובר 1973)

כללי

1. התוכנית המצרית למלחמה כפי שבוצעה החלה מתגבשת כנראה בקיץ 1972 וקיבלה צורה פחות או יותר סופית לקראת מועד המלחמה המתוכנן למאי 1973. התכנון קודם במיוחד עם מינויו של אחמד עיסמאיל עלי כשר הגנה. סאדאת הנחה את אחמד עיסמאיל עלי להכין את התוכניות.

2. מטרת המלחמה הוגדרה, באופן קבוע ועל ידי כל המקורות, כמוגבלת: הוצאת הסכסוך מקיפאונו, סיוע להסדר מדיני, כיבוש והחזקת רצועה ממערב לתעלה, עד למעברים. ערב המלחמה ממש דווח כי מטרת השלב הראשון היא לתפוס רצועה בעומק 10 ק"מ; המשך המאמץ מזרחה על פי תוצאות השלב הראשון

יסודות בתוכנית המצרית

3. התקפה מתואמת בו זמנית עם סוריה. דיון ראשון ליצירת שיתוף פעולה צבאי נערך על ידי שר ההגנה המצרי בדמשק בנובמבר 1972, קבלת תוכנית המתקפה הסורית המפורטת (כמה מקורות בין נובמבר 1972- ספטמבר 1973).

4. התקפת פתע והונאה: המצרים חשבו תחילה על "חימום" הדרגתי של כל הגזרות אולם הסורים דרשו הפתעה שתסייע בהונאה (נובמבר 1972). לאחר מכן עברו המצרים לתוכנית של הפתעה, וראו בכך, בין היתר, חשיבות מיוחדת מבחינת הלוחמה האווירית (אוגוסט 1973).

5. תכנית חציית התעלה:

א. חציית התעלה לכל אורכה-בפירוט שיובא בהמשך.

ב. שלב ראשון של החצייה בסירות גומי וכלים אמפיביים.

ג. פריצת סוללות העפר על ידי סילוני מים, אימונים שנערכו בנידון; פעולת הפריצה תדוש ארבע שעות; (תכניות קודמות לפריצה על ידי פיצוצים והרעשות).

ד. חצייה עיקרית על גבי גשרים; חמישה מהם למשימות מבצעיות, חמישה לאספקה ורזרבה; הגשרים מהירי ההקמה יונחו תוך שעה אחת, עד שעה 8. יוקמו 6-5 גשרים.

ה. הכנה ארטילרית לחצייה כולל הפצצות בסיני.

ו. שלב ראשון של החצייה על ידי כוחות חי"ר וממוכנים: על ידי חמש דיביזיות.

ז. בשלב השני- הפעלת שני דיביזיות השריון- על פי תכנון בסיסי שהוכן כבר מ-1972- תופעלנה חמש חטיבות שריון; מאמצים עיקריים לפריצה לעבר המעברים בשני צירים; מאיסמעיליה ומסואץ.

ח. הנחתת קומנדו במעברים בסיני, בדרום סיני, ראס סודר, שארם אל-שייח'.

ט. טילי נ"ט מליוטקה, (סאגר) מותקנים על כלים אמפיביים יועברו בתעלה מיד בשלב הראשון. 

י. הגנת נ"מ ניידת לכוחות המתקדמים ע"י טילי "סטרלה" וסאם 6; חיפוי נ"מ לצליחה על ידי ערך הטילים  ממערב לתעלה נמסר על ידי כמה מקורות כמובן מאליו, אך היו דיווחים על התכנון לעיבוי המערך על ידי קידום סוללות.

יא. פעילות נגד הצתה אפשרית של התעלה על ידי ישראל: בידי מצרים אמצעים כימיים לכיבוי האש.

יב. התחלת המתקפה עם אור אחרון (ההודעה הטלפונית של המלאך ב-5 באוקטובר);

6. א. אין כוונה להשיג עליונות אווירית אלא רק לנטרל את חיל האוויר הישראלי בזירת הקרבות. חושבים שניתן להשיג זאת על ידי: 

(1) טילי נ"מ, בייחוד סאם 3, סאם 6;

(2) העסקת חיל האוויר הישראלי בשתי חזיתות;

(3) גורם ההפתעה.

ב.אין כוונה לתקוף מטרות בישראל גופה; אולם אם חיל האוויר הישראלי יתקוף בעומק מצרים- יגיבו המצרים בהתקפה באמצעות טילי קלט ומיראז'ים.

ג. לכוחות האוויר המצריים יצטרפו טייסת "האנטר" מעיראק, טייסת "מיראז'" מלוב, טייסות לייטניניג" מסעודיה וכווית.

            ד. דגש על שכלול האמצעים ללוחמה אלקטרונית.

7. חיל הים- לא ידוע על תכנון מבצעים ימיים זולת בקשר להסגר בבאב אלמנדב.

8. משך הלחימה- הייתה הנחה כי המלחמה תימשך 7-6 ימים ותופסק על ידי מועצת הביטחון.

9. עיקרון של אי-נסיגה- לא תורשה נסיגה של יחידות דרג א' בחצייה.

היבטים אסטרטגיים

10. הפעלת נשק הנפט- הפסקת האספקה למערב מיד עם תחילת הקרבות. בראשית מאי דווח על התקדמות סאדאת בהשגת הסכמת מדינות הנפט.

11. הטלת הסגר בבאב אלמנדב ומיקוש הכניסה למפרץ אילת- מיד עם תחילת הקרבות (המלאך- 4/73).

12. הבטחת האגף הדרומי של החזית הסורית על ידי שיתוף פעולה עם ירדן, לפי דרישה סורית (11/72) המלך חוסיין הבטיח כי הצבא הירדני יתנגד אם צה"ל ינסה לעבור בירדן לעבר האגף הדרומי הסורי (9/73).

מצרים- התעצמות

כללי

1. כאמור, לא ראה הצבא המצרי את עצמו כמוכן לצאת למלחמה בשנת 1971, "שנת ההכרעה", בגלל שחסרו עדיין סוגי נשק עיקריים: נשק להרתעת ישראל מתקיפה עמוקה במצרים, ציוד ללוחמה אלקטרונית, נ"מ מתנייע שיתן חיפוי לכוחות המתקדמים, גשרים, טנקים חדישים. באוקטובר 1971 נדון הנושא בין סאדאת לצמרת הסובייטית, ובדצמבר אותה שנה נחתם הסכם הרכישה בנושאים אלה. לדעת המטכ"ל המצרי, היה בביצוע ההסכם כדי לחזק את הכושר ההגנתי אך לא כדי לחזק משמעותית את הכושר ההתקפי. בביצוע ההסכם חלו עיכובים במשך שנת 1972. יחד עם זאת, דרש סאדאת במשך שנה זו מין הסובייטים פריטים נוספים וכמויות מוגדלות. כאשר נוכח כי ברית המועצות אינה נענית לדרישותיו בקצב שרצה- סילק את הנוכחות הצבאית הסובייטית ממצרים, הסובייטים מצדם המשיכו לספק חימוש בהתאם לחוזים.

2. לאחר שתוקנו יחסי ברית המועצות- מצרים בתחילת 1973, נחתמה בפבואר 1973 עסקת נשק חדשה בביקורו של שר המלחמה במוסקבה. העסקה כללה ציוד אמפיבי רב, ובכלל זה נגמ"שים ממותקנים עם טילי נ"ט סאגר, שני גשרים נוספים, טילי נ"מ, וולגה, גדוד נוסף של סאם 6, 18 מטוסים עם ציוד לוחמה אלקטרוני. ייתכן כי אחת הסיבות להוספת ציוד צליחה ונ"מ נייד היא בהגדלת סדר הכוחות המתוכנן לצליחה בשלב הראשון משלוש דיביזיות לחמש דיביזיות. החימוש סופק במהירות ללא תקדים ורובו הגיע למצרים כבר באפריל-מאי 1973. במאי או יוני סופקו גם טילי סקאד. הנשק נקלט בחודשי הקיץ והוא הופעל במלחמת יום כיפור.

הנשק להתרעת ישראל מתקיפה בעומק- מטוסים

3. מצרים דרשה מן הסובייטים לספק לה נשק שיאפשר לה לפגוע בעומק ישראל. סאדאת הדיג כי כוונתו אך ורק להשיג יכולת להתריע את ישראל מלתקוף באוויר את עומק מצרים; הוא בשום פנים לא יפתח ראשון בהתקפות עומק.

4. עזיזי צדקי, ראש ממשלת מצרים, במוסקבה באוקטובר 1972: גם למען פעולה צבאית מוגבלת זקוקה מצרים לכושר הרתעה של ישראל מתקיפות בעומק, ואין לה כזה. מצרים ביקשה מטוסים והסובייטים השיבו כי בנושא זה הם נשענים על טילים, לא על מטוסים. לפיכך ביקשה מצרים טלים.

5. הנושא של נשק זה מתחלק לשניים: מטוסים וטילים. בפרק זה ידובר במטוסים.

6. למעשה לא השיג סאדאת את אשר ביקש מין הסובייטים במטוסים. הסובייטים הציעו ואף סיפקו סוגי מטוסים חדשים אולם הובהר למצרים כי אין המטוסים עונים על הדרישה. המצרים דרשו מדי פעם מטוס חדיש עוד יותר, מבלי שיהיה ברור להם בעצמם במה בדיוק מדובר. ייתכן כי כלל לא היה ברשות הסובייטים אותו סוג של מטוס קרב הפצצה בעל טווח פעולה גדול כדוגמת הפנטום- אשר לו השתוקקו המצרים. בעקבות זאת אמורים היו המצרים להסתייע במטוסי מיראז' מלוב.

7. מפציצי טו-16 מצוידים בטילי א"ק "קלט". באוקטובר 1972 סוכם על עשרה מטוסים כאלה והם סופקו ב-1972. אולם המצרים הגיעו למסקנה כי מטוס מיושן זה אינו עונה על הבעיה. המטוס יועד למטרה עיקרית של התקפת מכ"מים בסיני בהיות טילי קלט מתבייתים על קרן מכ"מ המשדרת מהמטוס המשגר.

8. בפברואר 1972 נמצאים כבר מטוסי טו-16 עם טילי קלט (נמסר גם על תכונות הטיל).

9. ייעוד טילי הקלט- התקפת תחנות מכ"מ ישראליות בסיני (2/72).

10. מטוסי מיראז' מלוב: במרס 1973 דווח כי 12 הגיעו מלוב ו-12 נוספים עתידים להגיע ביוני. במאי דווח כי מספרם  הגיע ל-18.

ערב המלחמה תועבר למצרים טייסת מיראז'ים נוספת על 18 מטוסיה. עובדה תוכנית אב מפורטת להתקפת מטרות בעומק ישראל על ידי מטוסי מיראז'.

נשק להרתעת ישראל בתקיפה בעומק- טילי ק"ק "סקאד"

11. כתשובה נוספת לבעיית התקיפה בעומק דרשו המצרים טילי ק"ק. הסובייטים נרתעו מאספקת פריט זה. אולם בביקורו של סאדאת במוסקבה באפריל 1972 אמר לו ברז'נייב כי יורה לבדוק אם לטילים בעלי ראש גרעיני ניתן להתאים ראש נפץ קונבנציונלי (5/27).

בפברואר 1973 אמר ברז'נייבלחאפז איסמעיל, יועצו של סאדאת, כי ברית המועצות עורכת ניסויים בטילי ק"ק אולם אין לצפות לתוצאות חיוביות

12. להלן דיווח ממקורותינו על הימצאות טילים כאלה במצרים:

א. טילי ק"ק לטווח בינוני- 380 ק"מ בעלי ראש נפץ קונבנציונלי במשקל טונה הגיעו למצרים בסוף יוני 1973.

ב. הטילים הגיעו במאי 1973, אספקתם כתוצאה מלחץ מצרי, טווח 300 ק"מ; עשרה משגרים; 84 מומחים סובייטים לנושא; הטילים מאורגנים בחטיבה 65.

13. מבחינת השפעת ההצטיידות על קביעת מועד המלחמה יש להעיר כי הטילים – אותם ראו המצרים כחיוניים למלחמה – הגיעו למצרים אחרי מועד ההתרעה של אפריל-מאי 1973 ולקראת מלחמת יום הכיפורים.

מצרים – ציוד לוחמה אלקטרונית

1. בפגישותיו עם ההנהגה הסובייטית באוקטובר 1971 העלה סאדאת פעמים אחדות את נושא הלוחמה האלקטרונית ואת השימוש שעושים בו בזירה הישראלים והאמריקאים. חשיבות ציוד זה מתבטאת בהרחבה בהסכם הרכש שנחתם בדצמבר 1971 והמסכם את דרישות המצרים שהן הרבה מעבר למה שהסובייטים מוכנים היו אז לספק להם. בפגישתו של סאדאת עם הפיקוד העליון המצרי בינואר 1972 מודגשת העליונות האלקטרונית המוחלטת של ישראל שבעזרתה הצליחו לתעתע בחיל האוויר המצרי. הם מעריכים שישראל עדיין לא חשפה את כל שברשותה בנושא זה.בפברואר 1972 מבקש סאדאת בפגישתו עם ברז'נייב הערכה מחודשת של הצרכים בציוד הלוחמה האלקטרונית כיוון שעל המצרים להתמודד לא רק עם ישראל אלא גם עם ארה"ב. הרוסים מבטיחים לבדוק מה ניתן לעשות.

2. להלן ידיעות על אספקת ציוד לוחמה אלקטרונית וקליטתו במצרים:

א. אוקטובר 1971. למצרים ארבעה גדודי תחנות חסימת לוחמה אלקטרונית: שני גדודי איכון אלקטרוני ושני גדודים בשלב הקמה. יש גם 16 מטוסי לוחמה אלקטרונית סובייטים בתפקידי סיור בהתאם לבקשת ההנהגה הסובייטית והמצרית.

ב. פברואר 1972. הכוחות הרוסיים שמצרים מעברים לידי המצרים ציוד לוחמה אלקטרונית שהיה עד כה ברשותם. מה שלא נמסר עד כה, יימסר עד מאי 1972.

ג. מאי 1972. לאחרונה מושקעים מאמצים רבים בקליטת ציוד חסימה אלקטרוני חדיש. אחד החידושים הוא מתקון הליקופטרים מי-8 בציוד לוחמה אלקטרונית.

ד. מרס 1973. המצרים רוכשים בבריטניה ציוד לוחמה אלקטרונית להפחתת חסימה. מדובר על 36 מערכות של מכשירי R-405 וציוד נוסף. מדווח על רכישת ציוד לוחמה אלקטרונית מגוון מחברות פלסי ומרקוני הבריטיות. מועד האספקה- שישה חודשים מיום חתימה החוזה.

ה. מרס 1973. מצרים רוכשת ציוד לוחמה אלקטרונית לחיל האוויר שלה בחברת SECADEM הצרפתית.

ו. אפריל 1973. הסובייטים ישאילו למצרים:

• 6 מטוסי אן-12 עם ציוד לוחמה אלקטרונית.

• 6 מטוסי איל- כנ"ל

• 6 מטוסי טו-16 כנ"ל

חלק מהמטוסים כבר הגיעו עם צוותים רוסיים אך תחת פיקוד מצרי.

ז. מאי 1973. 12 מטוסים מסוג טופולוב-16, אנטונוב ואליושין-28 ממותקנים עם ציוד      לוחמה אלקטרונית כבר הגיעו מברית המועצות ונמצאים בקהיר מערב ובאסואן.

הטייסים והטכנאים סובייטים. טופולוב-16 והאנטונוב יופעלו לחסימות מכ"מ ואלחוט.

טווח החסימה שלהם הוא כ-200-25 ק"מ. המטוסים תחת פיקוד מצרי.

ח. מאי 1973. כל 18 מטוסי הלוחמה האלקטרונית נמצאים כבר במצרים. ממוקמים בקהיר          מערב ובמסרא מטרוח... הזיהוי שלהם מצרי. אחדים מהם כבר פועלים.

3. לסיכום: במשך 1972 השקיעו המרים, בסיוע סובייטי, מאמצים רבים לבניית מערך לוחמה אלקטרונית. אולם הוצאתו של ציוד לוחמה אלקטרונית אורגני של היחידות הסובייטיות במצרים כתוצאה מסילוקם על ידי סאדאת בקיץ 1972, החליש את המערך. נראה כי המרים לא קיבלו מברית המועצות את כל שדרשו והם רכשו באביב 1973 ציוד בבריטניה ובצרפת. באפריל הסכימו הסובייטים להשאיל למצרים 18 מטוסי לוחמה אלקטרונית והם הגיעו כבר באפריל-מאי 1973, ייתכן לאור הכוונה המצרית לצאת למלחמה בחודש זה. ייתכן כי הציוד המערבי סופק בסתיו.

מצרים- טילי סאם (קוואדראט)

בביקורו במוסקבה באוקטובר 1971 דרש סאדאת טילים אלה והגדירם "כחיוניים מאוד".

ברז'נייב אמר לו כי יסופק אגד עם צוותים רוסיים שיוחלפו על ידי מצרים לאחר שאלה יאומנו (נמסר כי אגד כולל 12 גדודים).

להלן דיווחי מקורותינו על ההתפתחות בנושא:

א. בינואר 1972 נמסר בישיבת הפיקוד העליון המצרי כי בעוד הוסבייטים מספקים רק גדוד אחד- נדרשים למצרים ארבעה לפחות; "אחד לכל ציר".

ב. בביקורו במוסקבה באפריל 1971 דרש סאדאת טילי סאם 6 נוספים.

ברז'נייב הבטיח גדוד ("שישים יחידות משגרים") שיסופק עד סוף 1972 או בתחילת 1973. סאדאת אמר כי מועד אספקה כה מאוחר פוגע בכוננות של הצבא המצרי.

ג. בנובמבר 2972, דווח כי 10-12 "מערכות" טילי סאם 6 כבר הגיעו למצרים.

ד. אפריל 1973: שני גדודים כבר מוצבים; בחודש אפריל יגיע גדוד שלישי.

ה. בראשית מאי 1973 נמצאים כבר שלושה גדודי סאם 6, גדוד לכל ארמיה.

מצרים- ציוד לגישור, לצליחת סוללות עפר ולפריצתן

בביקורו במוסקבה 1971 טען סאדאת כי בידי מצרים ציוד להעברת דיביזיה אחת בלבד אף שדרוש ציוד למעבר שלוש דיבזיות לפחות. הסובייטים טענו כי בידי המצרים נמצא כבר ציוד להעברת תשעה גשרים באורך 260 מטר וכושר נשיאה של שישים טון לכל אחד, ועוד שני גשרים בכושר נשיאה של 12 טון. עם זאת הספיקו לספק שניים או שלושה גשרים מהירי הקמה (P.M.P).

להלן דיווחי מקורותינו על התפתחויות נוספות בנושא:

א. בדצמבר 1971 נחתם חוזה רכש עם מוסקבה שכלל: שני גשרים P.M.    ;P

33 מעבורות P.T.S , 15 מעבורות G.P.S (להעברת טנקים) המצרים דרשו גשר P.M.P נוסף.

ב. פברואר 1972. שני גשרים הגיעו, השלישי עומד להגיע במאי. חלקן של המעבורות הגיע. יתרן יגיעו עד מאי.

ג. מאי 1972. סופקו כל שלושת המעברים והמעבורות, כן סופקו משאבות מים מאנגליה (לפריצת סוללות העפר).

ד. יולי 1972. אימונים בפריצת סוללות עפר בסילוני מים במשאבות תוצרת גרמניה.

ה. אפריל 1973. בעסקת הנשק שנחתמה על ידי שר המלחמה המצרי במוסקבה בפברואר 1973 נכללו: שני גשרים נוספים שכבר סופקו; מאתיים נגמ"שים אמפיביים. B.M.P  נושאים טילי סאגר, מהם כבר הגיעו חמישים ויתרם יסופקו עד מאי; מאתיים מכוניות אמפיביות נוספות.

ו. מאי 1973. בידי מצרים 14 גשרים P.M.  ;Pשני גשרים יוקצו לכל אחת מחמש הדיביזיות המיועדות לצליחה.

14. לסיכום: לכאורה קיבלו המצרים עוד ב-1972 את ציוד הצליחה שהספיק להעברת כוחות בהיקף אותו תכננו בסוף 1971. אולם מסתבר לאור הגדלת סדר כוחות הצליחה משלוש דיביזיות לחמש דיביזיות- ביקשו ציוד נוסף וזה סופק באפריל- מאי וייתכן יוני 1973. הוא נקלט בוודאי בחודשי הקיץ והיה מבצעי לקראת מלחמת יום הכיפורים.

סוריה- התעצמות

כללי

1. בדיון עם שר המלחמה המצרי על תוכנית המתקפה המשותפת שנערך בדמשק בנובמבר 1972 מסר שר ההגנה הסורי על הסכם רכש עם ברית המועצות שנתם זמן מה קודם לכן. ההסכם כלל בין היתר: שבעים מטוסי מיג 21, 15 מטוסי סוחוי 20, שתי חטיבות מכ"מ, טילי נ"מ סטרלה משופרים, טילי ק"ק לונה (פרוג), מאה כלי רכב (נגמ"שים) מצוידים בטילי נ"מ סאגר, מאה מכוניות משוריינות BMP; 90,000 טון תחמושת.

להלן דיווחים על הגעת החימוש ועל קליטתו:

2. לדברי שר ההגנה עמד רוב החימוש האמור להגיע לסוריה עד סוף 1972 ויתרתו ברבע הראשון של 1973. לפיכך הביעו הסורים את דעתם כי רצוי לדחות את מועד המלחמה לאפריל 1973. 

3. פריטי הציוד האלה נחשבו כחיוניים לפתיחת מתקפה, ובפרט נשק הגנת הנ"מ. עוד באוקטובר 1971 הדגיש סאדאת, בדיוני מוסקבה, כי סוריה לוקה בהגנת הנ"מ (הוא דיבר במיוחד על טילי סאם 3), וכי יש לספק לה נשק זה אם רוצים- כפי שהציעו הרוסים- כי סוריה תשמש בסיס לתקיפה ישראלית בעומק.

4. לאחר חתימת הסכם הרכש, מאז ספטמבר 1972, הזרימו הרוסים את החימוש לסוריה בקצב מהיר ללא תקדים; נשק הנ"מ הועבר בחלקו הגדול ברכבת אווירית. סיבה אחת לזריזות הרוסית הייתה רצונם לחזק את אחיזתם בסוריה לאחר גירוש הסובייטים ממצרים. בכל מקום הם אפשרו לסורים לצייד את צבאם למלחמה עד לאביב 1973. עם זאת הגיעו פריטים אחרים רק אחרי מאי 1973, ומכל מקום קליטת הנשק נמשכה בחודשי הקיץ.

5. טילי סאם 6

א. נובמבר 1972: רוב הציוד לשתי חטיבות סאם 6 (ונשק נ"מ אחר) הגיע לסוריה ע סוף נובמבר; יתרת הציוד הגיע ברבע הראשון של 1973. הרוסים הציעו "פוג" סאם 6 עם צוותים רוסיים אך הסורים דחו את ההצעה; יש להם צוותים שהתאמנו בברית המועצות.

ב. דצמבר 1972: טילי סאם 6 הובאו לסוריה במטוסים סובייטים ובסיסים עבורם הוכנו בפרברי דמשק.

ג. מרס 1973: טילי סאם 6 הוצבו בסוריה. המקור העריך כי נועדו להרתיע מתקפות אוויר ישראלי זאת לקראת חידוש פעילות חבלנית עוינת ברמת הגולן.

ד. אפריל 1973: נמסר כי כאלפיים סורים התאמנו עד עתה על סאם 6 בברית המועצות. הצבת הטילים סביב דמשק.

ה. אוגוסט 1973: פרטים על חטיבה 82 של טילי סאם 6, שני גדודים של החטיבה מבצעיים; השלישי יהיה מבצעי בסוף אוגוסט.

ו. לסיכום: שתי חטיבות סאם 6 סופקו לסוריה במחצית השנייה של 1972 וכנראה עד תחילת 1973. חלקם היו מבצעיים כבר בראשית 1973. תהליך הקליטה נמשך במשך 1973 ובאוגוסט אותה שנה טרם הושלם לחלוטין.

6. טילי ק"ק פרוג

כנזכר לעיל מסר שר ההגנה הסורי למצרים בנובמבר 1973 כי טילי פרוג נכללים בהסכם רכש שנחתם עם הסורים.

א. ינואר 1973: בסוף החודש קיבלה סוריה 12 משגרים של ק"ק פרוג; טווח של 75 ק"מ.

ב. יולי 1973: בסוריה נמצאים: 24 כנים של פרוג 3; 18 כנים פרוג 8.

ג. אוגוסט 1973: מוערך כי בסוריה יש כ- 8-9 גדודי פרוג 7, כלומר, כשבעים טילים.

ד. ספטמבר 1973: בסוריה נמצאים טילי ק"ק חדישים המסוגלים להגיע לרוב שדות התעופה בישראל. בשיחתו עם אסד דרש גרצ'קו שסוריה תמנע משימוש בטילים אלה אלא במלחמה של ממש בגלל סודיותם ודי למנוע נפילתם למערב.

סוף דבר

ביום שישי ה-5 באוקטובר, ערב יום הכיפורים, הגעתי הביתה אחר הצהריים והדבר הראשון שביקשתי מאשתי, שתארוז לי את תרמיל הגב, שכן למחרת בבוקר ה-6 באוקטובר אסע להצטרף ליחידתי כדי לצאת למלחמה.

ביום כיפור בין השעות 08:00 ל-12:00 הייתי בקשר טלפוני עם סא"ל אפרים לפיד ששירת במחלקת איסוף של אמ"ן. בשיחתנו האחרונה מסר לי שיש דיווחים מתצפיות בתעלה שהמצרים פורצים את סוללות העפר בזרנוקי מים בלחץ גבוה, אבל הערכת אמ"ן עדיין חושבת שזה תרגיל.

נפרדתי ממנו, נשקתי לאישתי לשלום, נכנסתי למכונית ונסעתי למלחמה.

ואני שואל, כאשר אדם נחשף למסה הקריטית של המודיעין שהמוסד סיפק לאמ"ן בשנה האחרונה לפני המלחמה, מישהו עדיין זקוק למחקר והערכה? העיסוק החולני של התקשורת בארבעים השנים מאז, בפירורי מידע, בקטעים זעירים של הפסיפס האדיר של התמונה המלאה, בשאלה האם המקור היה סוכן כפול והרי היו עשרות מקורות נוספים שהצליבו את המידע שלו, בשאלה מדוע ראש המוסד לא דפק על השולחן, ואם הוא היה דופק האם היה זה עוזר או משנה משהו? העיסוק החולני הזה, לבד מן העובדה שהוא מעוות ומסרס את התמונה השלמה והאמתית, הוא מצביע על פגם גנטי כלשהו במבנה שלנו כעם ובמיוחד במוטציות שבתוכנו.