קונספירציית הצליחה

מזה זמן רב אני עוקב מקרוב אחר כתיבתך ואחרי המאמרים שאתה כותב ומפרסם.

ב-24.6.2011 פרסמת כתבה על מחקרו של דר' עמירם אזוב המתייחסת לצליחה בתעלה, כתבה זו היא כתבת המשך לכתבה שפרסמת ב-25.9.2008.

תרשה לי להעיר את תשומת לבך כי בכתבה ב-24.6.2011 ציינת כי בצה"ל נערכו 3 מחקרים גדולים על המלחמה, אולם טרחת לציין 2 מחקרים בלבד.

מחקר ראשון על המלחמה בעריכתו של סגן-אלוף דר' אלחנן אורן ז"ל ומחקר שני בעריכתו של סגן-אלוף דר' שמעון גולן.

המחקר הראשון הסתיים בשנת 1984 אך בשנים הבאות פורסמו 5 גרסאות שונות.

ציינת כי המחקר נגנז בעוד האמת שהמחקר הנ"ל הודפס והופץ לקצינים מאל"מ ומעלה (רק מי שמקורב לצלחת). יחד עם זאת אלוף אריאל שרון ואלוף ישראל טל עשו כל מאמץ שהמחקר הנ"ל לא יפורסם, כל אחד מטעמו. בסוף שנות השבעים חיל המודיעין ערך מחקר על אותם מאות ידיעות מודיעיניות המאשרות את קיומה של מלחמה ודאית בין ה-3.10.1973 ל-6.10.1973.

לאחרונה (בשנה זו) דר' יצחקי אריה פרסם בעיתון "המקור הראשון" מאמר רחב היקף על קיומם של 412 ידיעות שכאילו ואף פרסם שהוא עומד להוציא ספר על כך.

בשנה זו פרסם דר' אורי מילשטיין באתר KR-8 ידיעה ויזואלית שכזאת (כך שלא היה צריך לנסוע עד ללונדון בכדי לקבל אינפורמציה, הכל היה ידוע מראש).

מתברר כי היו יותר מאותם 412 ידיעות אשר רוכזו בידי ראשי ענף מצריים וסוריה בחיל-מודיעין והועברו לתת-אלוף אריה שלו ומשם הועברו לאלי זעירא, בהמשך הועברו לאלוף ישראל טל ומשם לשר הביטחון מר משה דיין. כל הידיעות הללו הוסתרו בכוונה תחילה מרב-אלוף דוד אלעזר (ראש המטה הכללי).

מיותר לציין שידיעות אלה לא הובאו כלל לשרי הממשלה.

רק אלוף אלעזר חזר שוב ושוב במהלך המלחמה על אותן "500 ידיעות" שהוסתרו ממנו. לצערי הרב גורמים רבים העדיפו להתעלם מכך ואולי לא ייחסו לכך חשיבות.

בחיל מודיעין עשו מאמץ אדיר בנוגע לאיסוף החומר. הידיעות זרמו במהלך חודשים ספטמבר- אוקטובר 1973.

הידיעות מדברות על ודאות מוחלטת של מלחמה מה-3 ועד ה-6 לאוקטובר 1973 כאשר נתפסו אנשי המודיעין ואנשי הקומנדו המצריים מה-2.10.1973 זה סגר את המעגל.

עד היום המחקר (על אותן ידיעות) נמצא במרתפי חיל המודיעין. חל איסור מוחלט לפרסמו. כאשר האלוף אלי זעירא אומר שמרואן אשרף הינו מרגל מצרי, הוא יודע היטב היטב על מה שהוא מדבר. (נתת רמז עבה בכתבה על גיל דוד) וזאת למורת רוחו של ראש המוסד לשעבר מר זמיר.

בשנים 1980-1984 ביוזמתו של תת-אלוף בן-פורת יואל מפקד 8200 ובאישורו של ראש אמ"ן דאז אלוף אהוד ברק, ביצע חיל מודיעין מחקר רחב היקף שהוגדר כסודי במיוחד.

שם המחקר "ההפתעה האסטרטגית במלחמת יום כיפור" המחקר התרכז על כל הפעילות המלחמתית בסיני מתחילת אוקטובר ואילך. יכול להיות שבמחקר הזה הוכנסו גם אותם ידיעות שהוסתרו בכוונת תחילה.

המחקר הוא בן כ-1000 עמוד ונכרך ב-2 כרכים. מפאת תוכנו, המחקר הונפק ב-4 עותקים בלבד.

העתק אחד נמסר לראש אמ"ן אלוף אהוד ברק (בניגוד לפקודות).

העתק שני הושאר בידיו של תת-אלוף בן פורת (שוב, בניגוד לפקודות).

העתק שלישי נמסר לחיל מודיעין. גם מחקר זה נמצא במרתפי החיל תחת השגחה מתמדת.

העתק אחרון נמסר לענף היסטוריה של צה"ל.

משנת 1984 ואילך צמרת צה"ל יודעת בדיוק את השתלשלות העניינים שהובילו את הפלישה הגדולה מעבר לקווי הפסקת האש, מאז ועד היום כולם בלי יוצא מהכלל מתעלמים לחלוטין מהמחקר.

במחקר שערך צה"ל על שם דר' אלחנן אורן לא מוזכר כלל וכלל במחקרו של חיל מודיעין.

בהוראתו של אלוף ברק ראש אמ"ן דאז חל איסור מוחלט לפרסם מחקר זה.

בשנים לאחר מכן (משנת 1984 ואילך) תת-אלוף בן פורת יואל עשה כל מאמץ לשנות את רוע הגזירה, תת-אלוף בן פורת ראה חשיבות עליונה בפרסום המחקר. במהלך אותם שנים תת-אלוף בן פורת נחטף על ידי קצינים בצה"ל (מעניין לדעת בהוראת מי?) ואושפז בכפיה במוסד פסיכיאטרי- שלוותה מתוך מטרה ברורה למחוק את זכרונו באמצעות "טיפול רפואי" מתאים.

מאד מעניין להיווכח קשר השתיקה בנושא זה עד היום (משרד מבקר המדינה יודע מכל זה ושותק).

לאחר שחרורו משלוותה נעשה ניסיון לחסלו באמצעות דריסה של רכב צה"לי (מעניין לדעת בהוראת מי ניתנה ההוראה לחסל תת-אלוף במדינת ישראל!) הדבר פורסם בעבר ללא ההד המתאים, נא ראה כתבה של הגב' סימה קדמון שפורסם במעריב ב-6.10.1989 המאמר מדבר בעד עצמו.

קיומו של המחקר פורסם שנית בספרו של דר' יצחקי אריה "שלדים בארון".

התחלנו את המחקר על המהלכים המלחמתיים, שאירעו בסיני בשנת 2001, ובשנת 2003 פרצו לביתו של תת-אלוף בן פורת יואל וגנבו מביתו את ההעתק מהמחקר שהיה ברשותו (גנבו את המחקר בלבד).

עד היום אתה מתעקש להתעלם לחלוטין מעובדות אלו ואינך מתעמק בקיומם של מחקרים נוספים מאידך, למחקרים הללו יש משמעות ומשקל עצום, בהבנת המהלכים הראשונים של המלחמה מלפני ה- 6.10.1973.

כותב דר' יצחקי אריה בספרו "שלדים בארון" (עמוד 186) כי, מחלקת ההיסטוריה של תוה"ד של צה"ל שבמהלך 1984 ועד שנת 2009 אל"מ אורי אלגום, אל"מ בני מיכלסון דר' יגאל אייל, דר' שאול שי ופרופ' אלון קדיש (אני מרשה לעצמי להוסיף גם את מחלקת ההיסטוריה של ח"א) עוסקים בשקדנות במלאכת הטיוח הקדושה. כל האנשים שהוזכרו על ידו עשו יד אחת עם העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית ליד האוניברסיטה תל-אביב שהתמחתה בסילופים היסטוריים !!.

לאחרונה פרסמתי באתרי אינטרנט שונים (בעיקר באתר פרש) על פיצוץ המוקשים בתעלה, שזהו נתון מדהים לכשעצמו.

מהתחקיר הרחב היקף מתברר כי החל מדצמבר 72 ואו ינואר 1973 כל יחידות ההנדסה הקרבית סדיר ומילואים כאחד היו עסוקות בפיצוץ המוקשים ואמצעי לחימה אחרים ונוספים. משתמע מהבדיקה היסודית שלפחות כ-6,7 ואו 8 שדות מוקשים ענקיים פוצצו. המלאכה הייתה כל כך יסודית שכנראה שכל המוקשים שהיו בקרבת התעלה- פוצצו! ממש מרבד אדום לצרים. (פרט לאותו מוקש מפורסם שגודר וצולם בחצר המוות)

הרחקת גורודיש מפיקוד דרום (לחיפה) שבוע שלפני המלחמה, הרחקת ודילול המוצבים, שליחת חיילים לחופשות, הרחקת היחידה הירושלמית (פרט לגדוד אחד), הם חלק מתכנון הקונספירציה.

בכתבותיך על מחקרו של דר' אזוב אתה חוזר שוב ושוב על מחקר צה"ל- "תולדות מלחמת יום הכיפורים" מאת סא"ל דר' אלחנן אורן אתה מפרסם שפנית לבית המשפט על מנת לפרסם את המחקר הנ"ל.

לא זכור לי, כי מחקר זה פורסם אי פעם. ובטח שלא על ידך.

אתן שתי דוגמאות: א. בעמוד 69 שבמחקר להלן ציטוט בשעה 16:00 של ה-6.10.1973 הגיעו כ-200 אנשי קומנדו מיצריים עד לתעוז טלוויזיה בעומק 8 ק"מ מהתעלה (יתכן שהונחתו ממסוקים שלא נצפו) הנושא הזה לא נלקח במלוא צומת הלב, מכיוון שכוחות קומנדו ומודיעין מיצריים עברו את התעלה מתחילת אוקטובר 1973! מעדויות אנשי הסיירות (מטכ"ל ושקד) התנהל מרדף נגדם בכל מרחבי סיני והמגע הראשוני נוצר ב-2.10.1973 בספר של סיירת שקד כתוב על תפיסת אנשי מודיעין מיצריים בצפון התעלה.

אני משוכנע שבמחקר חיל המודיעין כתוב על כך בהרחבה ועל ההתנהלות המלחמתית נגדם (בעיקר ג'בל ליבני וג'בל הלל).

אני חוזר שוב ושוב צריך לבדוק ביסודיות באם אכן נפגעו אנשי חיל האוויר אנשי נ"מ ו/או אנשי יב"א ו/או אנשי ל"א אני משוכנע שגם זה מצוין בהרחבה באותו מחקר. (כשמוציאים מחקר בן 1000 עמוד לא כותבים על מזג האוויר שהיה באותו זמן) לדעתי, זאת הסיבה הבלעדית שחומשו כ-150 מטוסים ב-6.10.1973 בין השעות 5:00 בבוקר ועד השעה 7:00 של אותו בוקר. יש רמז עבה על כך בספרו של אלוף בני פלד מפקד ח"א דאז.

בספריהם של תת-אלוף ספקטור ואל"מ גורדון זה לא מוזכר (מדוע חומשו המטוסים?) בכדי לחמש מטוסים ביום שבת שהוא גם יום כיפור צריכה להיות סיבה מספיק טובה בכדי לעשות זאת.

עדותו של איש התובלה מר מאיר גטר בדבר שריפת בסיס טילי ההוקים בצומת טסה בשעות ה-3-4 בבוקר של ה-6.10.1973 מחזקת את דבריי. מאידך מעדות שגביתי מסא"ל עומרי יחיאל (איש נ"מ) הוא עומד בתוקף שבאותם זמנים לא היו טילי הוקים באותו בסיס.

אני מרשה לעצמי לפרסם לראשונה כי בסיס הטילים באבו-סמרא ירה ב-4.10.1973 טיל הוק לעבר מטוס מיצרי שחדר למרחבי סיני ולצערנו הרב הטיל התפוצץ באוויר. לאחרונה קיבלתי עדות נוספת כי ב-6.10.1973 בשעה 10 בבוקר הוזנקו 2 מטוסים ליירט 2 מטוסים מיצריים שחדרו את מרחבי סיני (לביצוע צילום אווירי)

בסופו של דבר אותם טייסים קיבלו פקודה לא להפילם! ולחזור מיד לבסיס.

קשר השתיקה של המפקדים בחיל מעיק מאוד. כאמור, מחלקת ההיסטוריה של צה"ל מחזיקה את מחקר חיל המודיעין משנת 1984 בספר "תולדות מלחמת יום הכיפורים" אשר מיוחס לדר' אלחנן אורן שהתפרסם בשנת 2004 לא מוזכר ולו במילה אחת על הפעילות המלחמתית מה-1.10.1973 ועד ה-6.10.1973.

משמע המחקר מטויח.

לבוא לטעון שראש הממשלה הגב' גולדה מאיר הופתעה זו המצאה הזויה וחסרת בסיס ורחוקה מהאמת, בפרט כשח"א נמצא בפעילות מלחמתית וכנ"ל גם חיל הים.

חיל הים הכין את עצמו בצורה הטובה ביותר וההישגים שלהם היו המרשימים ביותר במלחמה זו.

בצה"ל עושים כל מאמץ להצניע את חלקם. הגב' גולדה מאיר לא יכולה להיות מופתעת כשהיא מקבלת כ-500 ידיעות מודיעיניות המצביעות על קיומה של מלחמה ודאית בין ה-3-6 לאוקטובר 1973, לא היה צורך לנסוע ללונדון לשם כך.

יש את חלקו של המלך חוסיין בהבנת התמונה הכוללת (אינני רוצה לפרט מעבר לכך) ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, השרים ישראל גלילי, יגאל אלון, שמעון פרס, אלוף ישראל טל ידעו בוודאות מוחלטת על קיומה של מלחמה מזה כשנה שלמה, קודם כל במאי ושונה לאחר מכן לאוקטובר !!

דוגמא קיצונית אחרת שלא נתת את דעתך עליה כלל (מסיבות מובנות) זה חימוש המטוסים ב-6.10.1973 בספר צה"ל (שכאמור הוא ברשותך) בעמוד 60 כתוב ואצטט: ח"א היה נתון בשעות הבוקר המוקדמות בהכנות למלחמה וצפה לאישור המתקפה המקדימה.

זאת ההתייחסות היחידה של מח' ההיסטוריה למה שנעשה בחיל (פשוט בדיחה עצובה) בהמשך ישנה התייחסות קצת יותר מפורטת על שינוי צורת החימוש האווירי, בגלל בעיות מטרילוגיות בסוריה. נקודת המוצא של מחלקת ההיסטוריה היא שהקצינים הבכירים במדינה זאת הם גוף טיפש שהוא לא חייב לדעת את האמת. כך זה נראה!

תת-אלוף ספקטור יפתח כתב בספרו שהמטוסים היו חמושים כבר בשעה 07:00 בבוקר! הוא הדגיש במפורש כי חיל האוויר לא הופתע. בשיחתי עמו הוא סרב להרחיב מעבר לכתוב בספרו.

מפקד חיל האוויר דאז האלוף בני פלד כתב בשפתו הציורית, שכל חיל האוויר היה עסוק בחימוש המטוסים ולא הרחיב (רק זה מעיד על המאמץ העצום שהושקע לצורך ביצוע המכה המקדימה).

בתחקיר הרחב היקף כתבתי במפורש כי חומשו:

3 טייסות קרב מירז'

3 טייסות קרב פנטום

3 טייסות סקייהוק

מכנף 1 בח"א 6 בספרו של דר' גורדון הוא מציין במפורש שגם מטוסים בח"א 8 חומשו. אני עומד בתוקף שטייסת הליקופטרים 123 (בל 205) התרוממה באוויר לעזרה ולביצוע הלוחמה האלקטרונית (בספרו של גורדון זה לא מוזכר).

לאחרונה גביתי עדות מחמש אווירי בשם  נודל יעקב אשר שירת בכנף 4 ואישר בפני שטייסת 113 מכנף 4 חומשה אף היא (לא זכור לא באם חומשו טייסות נוספות בכנף) מאידך בעמוד 239 בספו כותב ד' גורדון בהרחבה ואצטט:

להחלפת מבצע במבצע יש משמעות רבה בכל הקשור לצורת החימוש לא מדובר בשינוי חימוש של מטוס בודד, אלא 100 מטוסים ויותר. הטכנאים חייבים להוריד קרוב ל- 1000 פצצות, 400 טילים, מאות מיכלי דלק, אלפי מרעומים, אלפי כדורים פירוטכניים, עשרות מיכלים ללוחמה אלקטרונית ועוד כהנה וכהנה.

לאור הסיכון העצום, מלאכת הפירוק של החימוש לקחה זמן רב מאד ואולי זאת הסיבה שמטוסים לא מעטים, שלא הספיקו לפרקם השליכו את התחמושת לים עם פרוץ המלחמה הגדולה.

אם השתרשה האמרה של אלוף אלי זעירא שהסבירות למלחמה נמוכה אזי מדוע חומשו המטוסים??

לידיעתך, מי שהשריש את האמרה לסבירות למלחמה נמוכה היה בכלל האלוף ישראל טל! והוא בכישרונו הרב הצליח להנחיל זאת על המפקדים כמו אלוף זעירא, תת-אלוף שלו, תת-אלוף הר-לב ועוד רבים אחרים.

תקרא היטב מה כתבהאלוף בני פלד על אלוף ישראל טל, שלאור פועלו, לאור הסתירה במעשיו יש למחוק אותו מדברי תולדות עם זה. הפקדת פרויקט המרכבה בידיו הוא אות הוקרה על מעשיו.

המפקד היחידי שהתייחס בנוגע לחימוש המטוסים היה אלוף בני פלד שכתב בספו עמוד 301 כדלקמן: הרמטכ"ל התקשר לביתי בשעה 05:00 בבוקר והודיע לי שיש ידיעות מהימנות על כוונת המצריים והסורים לפתוח במתקפה בערב של אותו יום. סוכם לבצע מתקפה מקדימה על מערך הטילים הסורי.

עיתוי צפוי ב-11:00 בצהריים זאת בתנאי שיש אישור להתחיל את ההכנות מיד. האישור לגלגל ניתן והפקודה לכך ניתנה לראש המשל"ט התורן בבור. נכון להיום זהו הרמז היחידי שנכתב בידי בר- סמכא.

אני חוזר ומדגיש חימוש המטוסים לא ידוע בוודאות מוחלטת עד היום.

האם בגלל פעילות הקומנדו המצרי ו/או פגיעה באנשי חיל האוויר ו/או סיבות אחרות.

רק לדמיין מה היה קורה לצבא המצרי והסורי לו המטוסים שלנו היו מתרוממים באוויר בשעה 07:00 בבוקר וכותשים עד דק צבאות אלו.

בתוכנית "מי רצח את אבא"- על אל"מ גו' אלון רואיין אל"מ אגסי אשר מצטט את אלוף עזר וייצמן:

"אם אפתח את הפה עם ישראל יהיה בשוק"- למה התכוון המשורר?

חשיפת מחקר חיל המודיעין יענה על כל השאלות!

ועכשיו בנוע לספר "הצליחה" מאת דר' עמירם אזוב:

בכתבות שלך אתה חוזר שוב ושוב, שלא מובן לך כלל מדוע הפרקליטות וצה"ל מנסים למנוע את הפצת הספר.

לדעתי כל כוונת הכתבות היה "להפריח בלונים". ראשית דבר כתבת שגשר הגלילים היה בתהליכי בניה, דר' אזוב כותב במפורש כי היו 3 גשרי גלילים. לי ידוע על גשר אחד שהיה מונח באזור בלוזה. ובמהלך יוני 1973 נתבקשה יחידת הנדסה להסוות את הגשר.

כותב דר' אזוב בספרו עמוד 68 כדלקמן: "מיניו של אלוף טל לסגן הרמטכ"ל היה בשורה טובה ללסקוב ולאנשיו (ביחידת יפתח) הם ניצלו את סקרנותו הטכנית, ולסקוב מכר לו את רעיון הגשר על בסיס גלילים. טליק נדלק ודאג לתקציבים. אנחנו תכננו לבד מהנדסים מהטכניון. את הגשר הראשון בנינו בתע"ש במפעל פי. לביצוע הניסויים (בחוף פלמחים) קיבלנו יחידת שריון בפיקודו של אלי סגן גבע.

הגדוד שלו (מהידוע לי מדובר ב-11 טנקים) עשה את כל הניסויים להשקה ולמעבר. תוך כדי עבודה עשינו שינויים רבים. הבעיה הייתה שחוץ מהיחידה של סגן אלי גבע לא תורגלו יחידות שריון נוספות.

מכיוון שהגשר היה בן כ-200 מטר, היחידה של אלי גבע הייתה צריכה לקבל משקל עצום בעת ביצוע פקודת הצליחה. יש קושי עצום בגרירת גשר שכזה, הדבר מצריך תאום מושלם בין כל הטנקים לצורך הבאתו מבלוזה לחצר המוות.

ממשיך וכותב דר' אזוב, לקראת סוף 1973 הופסקו הפיתוחים של כל האמצעים להוציא את "גשר הגלילים". משמע, בצה"ל התקבלה החלטה לתת עדיפות עליונה לפיתוח גשרי גלילים למיניהם.

בעמוד 59 בספר כותב דר' אזוב, כאילו לא די בקושי לוגיסטי נאלצה האגודה (עמוד 143) להתמודד גם עם חסר המיומנות של אנשיה בגרירת ציוד הצליחה. הצוותים הבודדים שאומנו לגרור את גשר הגלילים (מחטיבה 7) הועלו ערב המלחמה לצפון, כלומר ב-5.10.1973 ו/או ב-6.10.1973 הגדוד של אלי גבע הועלה באופן טבעי לחזק את מערך ההגנה של החטיבה. ב-14.10.1973 התקבלה החלטת ממשלה לביצוע הצליחה, לאחר החלטה שכזאת, היו צריכים לגייס את מובילי הטנקים (באותו זמן היו 300 מובילי טנקים בצה"ל) ולהוריד את כל צוות לבלוזה לגרירת הגשר לחצר המוות.

לדעתי- הדבר הזה לא בוצע בכוונת תחילה. כלומר, אלוף ישראל טל עשה כל מאמץ לעכב את הצליחה. היה ברור לו מראש שיחידות אחרות אשר יגררו את הגשר יגרמו לשבירתו ו/או שבירת העוגנים וכך אכן קרה. (נושא הצליחה לא תאם את ההסכם) בעמוד 60 בספר כותב דר' אזוב, שנצרך אימון צוותי ייעודי לגרירת "גשר הגלילים". 24 שעות שהוקדשו לכך היה פרק זמן מועט, בהתחשב בגורמים הסביבתיים. 

כדי לחפות במידת מה על חוסר המיומנות הקצה האלוף שרון חטיבת שריון שלמה – 421 לגרירת האמצעים ההנדסיים לקו התעלה. נוסף כאן חטא על פשע שבמקום שגדוד יגרור את הגשר העסיקו חטיבה שלמה במקום לעסוק בפעילות מלחמתית שוטפת עסקו בפעילות הגרירה.

זאת הסיבה שצה"ל עושה כל מאמץ במניעת הפצת הספר. צה"ל לא רוצה שהציבור ידע את האמת!

ישנה אכזבה קשה מהעובדה שדר' אזוב לא כתב בפרוטרוט את מסע התלאות והייסורים של אותה חטיבה בגרירת הגשר, והקשיים העצומים שנבעו עקב כך, חלקים מהגשר נקרעו שוב ושוב ואנשי ההנדסה היו צריכים להלחים את הכבלים לגשר וכל זאת תחת הפגזות. בסופו של דבר הגשר הובא לחצר המוות ב-19.10.1973

בעמוד 75 דר' אזוב מצטט את אל"מ סגן מפקד האוגדה שקיבל אחריות לתכנון הלוגיסטי. להלן הציטוט מדבריו: "בליל ה-14-15 לאוקטובר 1973 ידענו ש"גשר הגלילים" הוא אמצעי צליחה יוצא מן הכלל, שאיש מהאוגדה לא התנסה בו (למעלה מהבנתי כיצד נעלם מזיכרונם של המפקדים קיומה של אותה פלוגה, אשר הייתה ידוע לכל ראשי הצבא, ק.מ) הגשר הונח בסופו של דבר ב-19.10.1973 בגלל העיכוב בנושא זה איבדנו את גורם ההפתעה". כותב דר' אזוב עמוד 275.

האלוף שרון העריך באחד הכנסים שלאחר המלחמה כי אוגדתו איבדה בליל הצליחה כ-200 לוחמים, אלה כמובן, מספרים מעוגלים. פיקוד דרום איבד במהלך המלחמה 1480 לוחמים. כרבע מהם, 450 לוחמים אשר נפלו בארבעת הימים שבין ה-15 ל-19 באוקטובר. וכן 1200 נפצו. דר' אזוב לצערי הרב לא פירט בפרוטרוט מה שקרה באותם ארבעה ימים נוראיים. מהידוע לי, ברגע שהמצריים גילו כי מתבצעת צליחה הם הפנו כ-2000 קני ארטילריה לכיוון "חצר המוות". התבצע שם מרחץ דמים. בזכות אומץ הלב הנדיר והמדהים של כל הלוחמים התאפשרה הקמת הגשרים ע"י דוברות, גשרי גלילים ותמסחים.

בגלל הצנזורה הצבאית נמנעה מדר' אזוב לפרסם את כל המחקר בן 900 עמוד ונמנע מאתנו לדעת את כל האמת והזוועה בנוגע לצליחה. צה"ל לא רוצה שהציבור ידע את האמת, צה"ל לא רוצה שהציבור ידע שהיו גורמים בממשלה ובצה"ל שעשו הכל למנוע את הצליחה. זאת הסיבה שהפרקליטות וצה"ל ניגשו לבית המשפט במניעת הספר. למרות שהספר לוקה בחסר הוא ספר מרתק וספר חובה בכל בית בישראל. הוא מספר על גבורת הלוחמים ובהתמדתם לביצוע המשימות אשר הביא אתנו בסופו של דבר להגעתנו ל-100 ק"מ מקהיר.

ולך דר' ברגמן, אשמח אם תגיב על מכתבי.

בכבוד רב,                                                                                           קופרמן מאוריסיו    

התע"ש 7, גבעתיים